אי נקיטת צואה
הגדרה:
אי נקיטת צואה הינה איבוד לא רצוני של צואה במרקם רך או קשה או ריר. הפרעה זאת גורמת למבוכה, הגבלה חברתית וחרדה, וגורמת לפגיעה קשה באיכות החיים.
אי נקיטת צואה הינה הפרעה שכיחה, המדווחת בתדירות של 2-15% מהאוכלוסיה הכללית, ושכיחותה עולה עם הגיל.
סיבות:
לאי נקיטת צואה סיבות מרובות: פגיעה -מילדותית ( קרע בשרירים ופגיעה עצבית), סיבוכי ניתוחים בפי הטבעת והאגן, קרינה, הפרעות נוירולוגיות (כפגיעות עמוד השדרה) , מגוון מחלות ( מחלת מעי דלקתית, צליאק, סכרת, תסמונת המעי הרגיז), תופעות לוואי של תרופות ואוכל ( מוצרים הגורמים לשלשול), הפרעות קוגניטיביות ( כשטיון) ועוד.
לרב הגורמים לאי נקיטת צואה הינם משולבים.
אבחון:
לשם אבחון הסיבות לאי נקיטת צואה יש לעבור בירור המכוון לתלונות החולה. בדרך כלל במהלך הבירור יעבור הנבדק בדיקת שלמות סוגרים ( בדיקת אולטראסאונד) ובדיקה תפקודית של פי הטבעת והרקטום ( מנומטריה).בדיקות אחרות יכולות לכלול בדיקת EMG של שרירי פי הטבעת, בדיקת הולכה עצבית, בדיקות הדמייה של עמוד השדרה ועד, בהתאם לצורך הקליני.
טיפול:
הטפול באי נקיטת צואה הינו מורכב ומכוון לחומרת התסמין.
הטיפול הראשוני כולל שינוי באורחות חיים והפחתת השימוש בחומרים ותרופות המעודדות יציאות שלשוליות. הטיפול התרופתי מכוון להקלת תסמינים וכולל תרופות עוצרות.וסיבים. טיפול נפוץ נוסף הינה סגירה מכאנית של פי הטבעת על ידי פקק אנאלי.
כשהטיפול השמרני לא מספק את התוצאות הרצויות, ניתן להציע טיפולים מתקדמים יותר, הכוללים הזרקת חומר לפי הטבעת ויצירת מחסום ביולוגי, גירוי עצבי מרכזי ( סקראלי) או פריפרי ( טיביאלי אחורי)
אופציות כירורגיות כוללות תיקון קרעים בשרירי פי הטבעת, קולוסטומיה והפרוצדורות מתקדמות אחרות המבוצעות במרכזים מומחים ( כהשתלת טבעת מגנטית )
פוליפים במעי הגס
פוליפים מעי הגס הינם לרב גידולים שפירים קטנים. עם הזמן, חלקם יכול להפוך לממאיר (סרטן המעי הגס). לרב הפוליפים מתפתחים ולא גורמים לתלונות עקב גודלם הקטן.
למרות שפוליפים יכולים להתפתח בכל גיל, שיעורם עולה לאחר גיל 50, אז ניתן לאבחנם באחד מכל 5 אנשים.
לאור העובדה שהפוליפים אינן מורגשים, ושחלקם עלול להפוך להיות סרטן, חשוב להיבדק ולאבחן את הפוליפים שהם לא ממאירי ואז להסירם.
הדרך היעלה ביותר לאבחן ולכרות פוליפים במעי הגס הינה בבדיקת קולונוסקופיה.
לאור זאת, בדיקת הקולונסקופיה מומלצת לכל האוכלוסייה מעל לגיל 50. לאנשים שלהם קרובי משפחה בדרגה ראשונה שלקו בסרטן המעי הגס מומלץ לעבור קולונוסקופיה החל מגיל 40 או בגיל הצעיר ב 10 שנים מהגיל בו לקה קרוב המשפחה בסרטן המעי (מה שמגיע קודם).
במשפחות בהן יש שכיחות גבוהה במיוחד של סרטן המעי הגס מומלץ לעבור קולונוסקופיה בגיל צעיר עוד יותר.
כמובן שאין די בבדיקה בודדת. תדירות הקולונסקופיות ותזמונם תלוי בגורמים שונים כאבחון או אי אבחון פוליפים, סוג הפוליפ, מספר הפוליפים ועוד, והוא נקבע על ידי הגסטרואנטרולוג.
אי סבילות למזון
הגדרה
אי סבילות למזון אינה אלרגיה, והיא מתבטאת לרב בנפיחות בטנית, שלשול, ריבוי גזים ואי נוחות בטנית. למרות שלא מדובר בתופעה מסוכנת, הרי שאי הנוחות הנלוות עלולה לפגוע מאד באיכות החיים.
אבחון
ניתן לאבחן אי סבילות ללקטוז (סוכר חלב) , פרוקטוז ( סוכר פירות) וסורביטול ( ממתיק) בתבחיני נשיפה. לשם אבחון של אי סבילות למיני מזונות אחרים יש צורך בשיטות אחרות, כדיאטות מיוחדות, הניתנות על ידי דיאטניות מוסמכות בהתאם להוראות הרופא.
טיפול
הטיפול באי סבילות למזון כולל המנעות מסוגי המזון הגורמים לתופעות או טיול תרופתי באנזימים החסרים ( למשל באי סבילות ללקטוז).
גסטרואנטרולוגיה והשירות בצה"ל
פרופ' קרטר שירת כראש תחום מחלות דרכי העיכול ויועץ קצין הרפואה הראשי לגסטרואנטרולוגיה בחיל הרפואה.
הוא היה אמון על התווית המדיניות של חיל הרפואה בנוגע לטיפול בחולי מחלות מערכת העיכול.
מתוקף תפקידו טיפל בקביעת סעיפי לקוי ומדרגי כשירות ללוקים במחלות דרכי העיכול, יחד עם טיפול פרטני במאות חיילים שלקו בתחלואה בדרכי העיכול.
לאור ניסיונו הרב בתחום זה, דר קרטר מייעץ בתחום במגוון תחומי התחלואה הגסטרואנטרולוגית והשירות הצבאי.
הליקובקטר פילורי
הליקובקטר פילורי הינו חיידק הנמצא בקיבה האחוזים גבוהים של האוכלוסייה.
ברב המקרים ההדבקה בחיידק מתרחשת בילדות, ואינה גורמת לנזק.
במיעוט המקרים יתכנו סיבוכים כדלקת בקיבה או כיבים בקיבה ובתריסריון איבחון החיידק מתבצע במספר שיטות.
ניתן לגלות אותו בבדיקת נשיפה, בבדיקת צואה, בבדיקות דם או בבדיקת גסטרוסקופיה לאחר נטילת דגימה במידה ומאבחנים זיהום בחיידק, לרב יש צורך בטיפול.
הטיפול כולל מספר תרופות אנטיביוטיות בשילוב עם תרופות המפחיתות הפרשת חומצה בקיבה.
הפרעות בבליעה
כאשר קיימת תחושה שנוזל נוזלי או מזון מוצק ניתקע בזמן הבליעה או מיד לאחריה, יש צורך בבירור רפואי.
בושט, בתנועתיות הפרעה הושט, הצרות מגוונות- סיבות להיות יכולות בבליעה להפרעה, הפרעות במנגנון הבליעה ועוד.
הבירור הרפואי כולל בדרך כלל בדיקת יעבור גסטרוסקופיה.
בנוסף, ובהתאם לממצאים בגסטרוסקופיה, יהיה צורך בבדיקת לחצים בוושט (מנומטריה), צילום וושט (בעזרת בריום) או צילום מנגנון הבליעה.
הטיפול בהפרעות הבליעה תלוי כמובן בגורם להפרעה.
כיב קיבה וכיב תריסריון
קיבה הינה איבר בו רמת החומציות גבוהה.
כשנגרמת פגיעה ביכולת ההגנה של הקיבה בפני החומציות, יכולה להגרם דלקת ( גסטריטיס) או כיב. הכיב הינו למעשה פצע בדופן. הכיבים ממוקמים בדרך כלל בקיבה או בתריסריון.
התלונה הנפוצה הינה תהיה של כאב בטן עליונה, שטיבו יכול להיות מושפע עקב אכילה.
דלקת בקיבה וכיבים בקיבה ובתריסריון נוצרים בדרך כלל כתוצאה מזיהום בחיידק הליקובקטר פילורי או כתוצאה משימוש בתרופות נוגדות דלקת כאספירין או וולטרן.
הסיבוך השכיח של כיבים הינו דימום.
הדימום יכול להתבטא בצואה שחורה, הקאה של תוכן דמי או שחור ( דמוי קפה).
אבחון דלקת בקיבה או כיב מבוצע במקרה של דלקת בקיבה או כיב בתריסריון בדרך כלל נוטלים דגימות לבדיקת זיהום בחיידק הליקובקטר פילורי. כשמאובחן כיב בקיבה, לוקחים דגימות משולי הכיב לוודא שהוא שפיר.
הטיפול הינו תרופתי בדרך כלל, ומשלב תרופות המפחיתות הפרשת חומצה יחד עם טיפול בסיבה למחלה ( למשך טיפול בהליקובקטר פילורי). במיעוט המקרים יש צורך בטיפול ניתוחי.
מחלות מעי דלקתיות- קרון וקוליטיס כיבית
מחלות מעי דלקתיות הינן מחלות כרוניות של מערכת העיכול. המחלות העיקריות בקבוצה זו הינן מחלת קרון וקוליטיס כיבית.
במחלת קרון אפשרית מעורבות של כל מערכת העיכול, אם כי המחלה שכיחה בעיקר בקצה של המעי הדק ובמעי הגס.
בקוליטיס כיבית המחלה מוגבלת למעי הגס.
אבחון המחלות מבוצע על ידי עי ידי בדיקות אנדוסקופיות ( קולונסקופיה וגסטרוסקופיה) ועל סמך בדיקת הדמיה נוספות בCT בטן, MRI של הבטן, אולטרסאונד מעיים וקפסולה לצילום המעי הדק.
הטיפול הינו בדרך כלל כרוני, ומבוסס על תרופות המפחיתות את התגובה החיסונית.
לרב ניתן לקיים אורח חיים רגיל, אך בחלק מהמקרים יש צורך בטיפול ניתוחי.
עצירות כרונית
עצירות הינה הפרעה תפקודית, בה קיים קושי לסלק פסולת צואתית מהמעיים.
עצירות מוגדרת כפחות משלוש יציאות שבועיות, צורך במאמץ תדיר במהלך תהליך סילוק הצואה, תחושת חוסר התרוקנות מלאה, צואה קשה או צורך בסיוע ידני להוצאת הצואה. בדרך כלל עצירות אינה מלווה בכאב.
הארעיות העצירות באוכלוסייה הכללית מגיעה עד 20%, והיא שכיחה יותר בנשים ובגיל מבוגר.
ברב המקרים העצירות נגרמת עקב הפרעה תפקודית ללא עדות למחלה. סיבות תפקודיות
שכיחות העלולות לגרום לעצירות כוללות: סיבות תזונתיות (תזונה דלת סיבים, צריכה נמוכה של מים), סיבות התנהגותיות ( המנעות מודעת משימוש בשירותים), הפרעות בתפקוד רצפת האגן ( הפרעה בסנכרון שרירי רצפת האגן- אנימזוס, התפשלות המעי, צניחת אברי הבטן (מעי דק, למשל) לתוך האגן ועוד), או תנועתיות מואטת של מערכת העיכול.
לעיתים נדירות יותר העצירות יכולה להיווצר עקב מחלה משמעותית בחלל המעי ( למשל
סרטן המעי הגס) או מחוץ למעי (למשל הפרעה בתפקוד בלוטת התריס).
במקרים של עצירות ממושכת, לעיתים יש צורך בבירור רפואי על מנת לאפיין את הגורמים לעצירות בכדי לאפשר טיפול מיטבי.
הבדיקות השכיחות כוללות בדיקת לחצים בפי הטבעת ( מנומטריה) ובדיקת פליטת בלון- בדיקות הבאות לבדוק את סנכרון שרירי רצפת אגן, בדיקת צילום זמן מעבר מעי גס והדמיה תפקודית של רצפת האגן במנוחה ובמאמץ (דפקוגרפיה או צילום אולטראסונוגרפי של האגן).
בנוסף לעיתים יש לבצע בדיקות דם בסיסיות.
הטיפול בעצירות משלב שינויי תזונה ואורח חיים, שינוי בהרגלים, שימוש בתרופות וטיפולים בהפרעות ממוקמות לרצפת האגן ( ביופדבק, טיפולים כרורגיים).
בדרך כלל יש מקום להוספת סיבים לתזונה והגברת צריכת נוזלים, יחד עם עלייה בביצוע פעילות גופנית.
בקבוצת המשלשלים ניתן למצוא משלשים משלשלים הפועלים על ידי ספיחת נוזלים (כפגלקס), חומרים הגורמים לריכוך צואה ( שמן פראפין), משלשים הגורמים להפרשה של נוזלים ומלחים למעי ( לקסטיב). כמו כן קיימות תרופות חדשות, הגורמת להגברת תנועתיות המעי (רזולור).
כאשר מתגלה הפרעה בסנכרון פעילות שרירי רצפת האגן, הטיפול המקובל כולל טיפול בביופדבק לשרירי רצפת האגן, הניתן על ידי פזיותרפסטים המוסמכים לטיפול ייחודי זה.
במקרים בהם מתגלה הפרעה מבנית ברצפת האגן, לעיתים יש צורך בטיפול ניתוחי, אם כי מדובר במיעוט המקרים.
צליאק
צליאק הינה מחלה כרונית בעלת רקע גנטי משפחתי הנובעת מרגישות לחלבון הגלוטן שנמצא בחיטה ובדגנים אחרים. עקב תגובת מערכת החיסון לגלוטן נוצרת דלקת במעי הדק.
קיימות מגוון רחב של תלונות המאפיינות את מחלת הצליאק, הכוללות שלשולים, כאבי בטן, נפיחות, ריבוי גזים, אנמיה, הפרעה להיקלט להריון ועוד.
יחד עם זאת בחלק ניכר של הלוקים במחלה כלל אין תלונות.
אבחון מחלת הצליאק מבוצע על ידי בדיקות דם מיוחדות וגסטרוסקופיה עם דגימות מהמעי הדק.
הטיפול בצליאק הינו על ידי ימנעות מוחלטת מאכילת מוצרים המכילים גלוטן ומעקב תקופתי.
צרבת ומחלת ההחזר הושטי (רפלוקס)
צרבת מתרחשת בדרך כלל כאשר תוכן מהקיבה עולה לושט.
מאחר ותוכן הקיבה הינו חומצי, התחושה תהיה של שריפה בקדמת החזה. בנוסף יתכנו תלונות של עליה של תוכן מזון לושט ואף עד לפה.
תלונות נוספות הינן הופעת אסטמה או צרידות.
הצרבת נגרמת לרב עקב הפרעה בתפקוד המסתם שבין הושט לקיבה.
האבחון מבוצע על סמך תלונות החולה.
לעיתים יש להמשיך לביצוע בדיקת גסטרוסקופיה ו\או מדידת חומציות בושט.
בצרבת כרונית קיים סיכון לנזק בושט החל מדלקת ועד להצרויות ולהתפתחות סרטן בושט
הטיפול משלב שינוי באורחות החיים, ובעיקר שינוי בדיאטה וטיפול תרופתי בנוגדי חומצה.
תסמונת המעי הרגיז
תסמונת המעי הרגיז הינה תסמונת כרונית שכיחה המתבטאת בכאבי בטן או תחושת חוסר נוחות בבטן, המלווה בשינוי במרקם הצואה (קשה או רכה) ו\או בתדירותה (כלומר עצירות או שלשולים), ללא עדות לגורם אורגני (כדלקת או גידול) המסבירים את התסמינים.
הכאב מופיע בדרך כלל בבטן תחתונה, ומוקל על ידי יציאה. הלוקים בתסמונת עשויים לסבול בעיקר מעצירות, שלשולים או שילוב של שני הקודמים.
הגורמים העיקריים לתסמונת הינם הפחתה בסף הכאב במערכת העיכול, גורמים פסיכו-סוציאליים (כחרדה, לחץ נפשי, דיכאון), הפרעות בתנועתיות מערכת העיכול, ריגוש יתר של מערכת העיכול לאחר זיהומים קשים ( POST INFECTIOUS IBS ׂ), אי סבילות לסוגים שונים של מזון, דסביוזיס ( הרכב פגום של חיידקים במעי) ואחרים.
התסמונת עלולה לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים של הלוקים בה.
התסמונת שכיחה, ושכיחותה מגיעה עד ל 20% בארצות המערב ובאסיה, והיא מהווה את אחד מהגורמים השכיחים לפניה ליעוץ של גסטרואנטרולוג.
אבחון התסמונת מתבסס על תלונות החולה. בדרך כלל יש צורך בביצוע מספר בדיקות דם בסיסיות, שמטרתן שלילת מחלה משמעותית במערכת העיכול ( ספירת דם, רמות CRP או שקיעת דם, סרולוגיה למחלת צליאק, רמות הורמון מגרה בלוטת התריס TSH ).
במידה והבדיקות תקינות והקליניקה מתאימה, ניתן לאבחן את התסמונת. במחקרים שונים נמצא כי הסיכוי לאבחון שגוי באסטרטגיה זו הינו נמוך.
בדיקות מתקדמות יותר, כקולונסקופיה או בדיקות הדמיה של מערכת העיכול מבוצעות כאשר קיים חשד שמדובר במחלה אורגנית עקב תלונות נלוות או סיפור משפחתי של מחלות מעי דלקתיות, גידולים וכדומה.
הטיפול בתסמונת המעי הרגיז הינו רב תחומי, ומערב טיפול תרופתי, תזונתי ופסיכולוגי.
הטיפול התרופתי מתחלק לטיפול פרפרי הכולל תרופות אנטיספסמוטיות המקלות על כאבי הבטן (קולוטל, קולפרמין), תרופות להקלה על עצירות (משלשים אוסמוטיים כפגלקס), תרופות לטיפול בשלשול (כאימודיום) וסיבים.
בקבוצת התרופות בעלות מנגנון פעולה מרכזי ניתן למצוא תרופות מקבוצת הSSRI, טריקצלים, SNRI ועוד.
הטיפול התזונתי כולל הוספת סיבים מסיסים. לעיתים יש צורך בדיאטות מיוחדות (FODMAP) , בהן נגרעים מהדיאטה מזונות שונים העלולים לגרום להחמרת התסמינים.
הטיפול הפסיכולוגי כולל בעיקר טיפול בהיפנוזה ובהתערבויות התנהגותיות קצרות מועד.
שילוב בין סוגים שונים של טיפול, ויחסי רופא- חולה טובים, מהווים את הבסיס לטיפול מוצלח בתסמונת המעי הרגיז.
